|
|
|
"אני לא יכול להגיד לחבר שלי, אני צריך לשאול רשות מאישתי"
בעולם של מעמדות, העיקרון המרכזי הוא עצמאות
היא יוצאת מתוך הנחה שבני זוג מדברים בינהם, מפני שחייהם שזורים אלה באלה ולפעולות המשותפות יש רצון משותף
העבודה הפנימית שזוג צריך לעשות, בעת הימצאות בתסריט זהה היא,
לדעת כי מול האחד ניצב בן זוגו, אשר מגיע מתוך נקודת אישיותית שונה
|
|
|
(במאמר הנ"ל ובכל מאמרי במסגרת הטור הזה, כאשר אני כותב על גברים או על נשים, אין אני מתכוון לומר שכל הגברים מתנהגים בצורה כזאת וכו' ,אלא אני בא להדגיש מגמתיות מסויימת בחברה ועם היוצאי דופן הסליחה(
נשים שמות דגש רב על עיקרון השיתופיות והביחד, לעומת הגברים ששמים דגש יותר על עיקרון העצמאות והפיקוד.
בעולם של מעמדות, העיקרון המרכזי הוא עצמאות.
מפני שהאמצעי הראשוני לביסוסו של מעמד הוא היכולת לומר לאחרים מה לעשות, וקבלת הוראות הוא סימן למעמד נחות יותר.
בעולם הביתי האידיאלי, שם הכל נע סביב ההרמוניה , היצירה וההפריה המשותפת של בני הזוג
המתח של החוץ והפנים, מוליד ניגודי כוחות בין עולם ההרמוניה והשיתופיות לעולם שכולו מעמדות ושאיפה מתמדת לעליה בפירמידת העצמאות.
נתבונן בדוגמא יומיומית , המתרחשת אצל הזוג שלנו ששון ושמחה
ששון הכיר עמית חדש למקצוע, תוך כדי שיחה קולחת, הציע חברו להזמין אותו ואת רעיתו שמחה, לארוחת ערב
. ששון השיב מייד בחיוב, הוא יודע שאף פעם לרעיתו אין תכניות מיוחדות בערבים.
כשסיפר לשמחה, היא הגיבה כנעלבת באמרה "היית צריך לדבר איתי לפני שהשבת להזמנה בחיוב"
ששון לא הבין מה לא בסדר, הרי אין לשמחה תכניות ומבחינתה אין שום בעיות להגיע לאירוע
"אני לא יכול להגיד לחבר שלי, אני צריך לשאול רשות מאישתי"
ששון לא מבין מדוע צריכיל "לדבר" על כל דבר שעושים ביחד ויותר מכך, מבחינתו לומר לחבר שלו שהוא צריך לשוחח על כך עם רעיתו
זה עלול להתפרש שעצמאותו מוטלת בספק וממילא הוא ירגיש נחות יותר.
לשמחה הרצון לשוחח לפני שקובעים תכניות אינו מתפרש כקבלת רשות. היא יוצאת מתוך הנחה שבני זוג מדברים בינהם, מפני שחייהם שזורים אלה באלה ולפעולות המשותפות יש רצון משותף.
מבחינת שמחה, כאשר היא תעמוד באותה סיטואציה, היא תבחר לומר "אני צריכה לשוחח עם בעלי"
בגלל שהיא רוצה להדגיש בפני חברתה "שיש לה עם מי לשוחח", שיש לה חיים הרמוניים
, שהיא קשורה למישהוא ומישהוא קשור אליה
נשים סבורות שטיבעי להתייעץ עם בן הזוג, וכך הן מצפות מהגברים שינהגו.
נשים מצפות שידברו איתן לפני קבלת החלטות משותפות, אבל גברים ירגישו מעט איבוד עצמאות כאשר יתבקשו לשוחח על דברים פעוטים.
כאשר אשה תשאל גבר "מה דעתך" , הוא מייד יחשוב שהיא מצפה ממנו להחליט.
אבל היא מצפה ממנו לפתוח בשיחה על הנושא ולדוש בו בהרחבה
כאשר הוא יחליט ויאמר את החלטתו, היא לא תבין מדוע הוא החליט לבדו ואינו מעוניין לשוחח על כך,זה יתסכל אותה
והיא תנסה לחדש את הדיון על הנושא, הוא ייפגע כי החלטתו, כעת מוטלת בספק
גבר רוצה להחליט ואשה רוצה להחליט ביחד,.
כל אחד שם את הדגש על דבר שונה.
העבודה הפנימית שזוג צריך לעשות, בעת הימצאות בתסריט זהה היא,
לדעת כי מול האחד ניצב בן זוגו, אשר מגיע מתוך נקודת אישיותית שונה
(וזה טוב מאוד שיש שני סוגים של אישיות שונה ,כי אז יגיעו להרחבתה האישיות של כל אחד)
ויש לקחת בחשבון מתן כבוד ומימוש רצון של העומד ממולו.
גברים צריכים לעבוד על עיניין השיתוף
ונשים צריכות לתת הרגשה לגבר שלהן, שחשיבה משותפת אינה מונעת עצמאות של הפרט
|